<h1>המנהיג יום שמיני ועניין שמחת תורה</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ואמרי' בב' בתר' פ"ק [ט"ו ע"א] ובמנחות פרק הקומץ רבה, [ל' ע"א] ח' פסוקי' שבתורה יחיד קורא אותן בבית הכנ' דלר' יהודה יהושע כתבן ולא משה ולר' שמעון בן יוחי משה כתבן בדמע ואליב' דתרוויהו הואיל ואישתנו משאר תורה אישתנו לקרותן יחיד. וכת' הר' משה ש"צ, יחיד מותר לקרותן שלא בעשרה, ולא יתכן דאטו ילכו להם כל הקהל לעשות שינוי והכר בהן ולקרותן יחיד, ועוד דתנייא לה בהלכת' פסיקתא, ואין קורין בתורה פחות מעשרה ואין פורסין על שמע, במגילה, ועוד אם ילכו להם ויקראנה יחיד לא יהא שינוי בתורה, דבכל התורה (לא) [אם] התחילו לקרותה בעשרה והלכו מקצתן גומרי' כדאי' בירוש' דמגיל', וכתו' לעיל. ועוד לשון יחיד קורא אותן נר' שחייב לקרותן ולא אמ' יחיד מותר לקרותן. אב"ן. (וכך) [וגם] מנהג פרובינצ' וספרד שאומ' יחיד קורא אותן שלא יקרא החזן עליו, (לי) [לא] נראה לפרש דהא כל התורה נמי יחיד חייב לקרותה כדאי' במגילה קראה אחד אחד קראוה שנים יצאו, תנא מה שאין כן בתורה דיחיד חייב לקרותה (כדאי' במגילה) והחזן שקורא עמו להיות סרסור בינו לבין [העם] כמשה רבי' ע"ה בינינו ובין המקום, שנ' אנכי עומד בין יי' וביניכם וגומ'. ובירוש' הוא [מגילה פ"ד ה"א] וכתו' בעניין קרי' השבת. וזה שקורא החזן עמו שלא לבייש מי שאינו יודע לקרות, כדתנן במס' ביכורים [פ"ז מ"ז], בראשונה כשהיו מביאין ביכורים מי שיודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ומי שאינו יודע. את כל זה הקשה רבי' יעקב מ"כ, ופי' יחיד קורא אותן שלא יפסיק בהן לקרות שנים זה ארבעה פסוקי' וזה ד' פסוקי' כפר"ת. ויש לי סמך וראייה לדבריו במ' סופרי' [פי"ב] ובירוש' דמגילה פ' בני העיר, [פ"ד ה"ז] ר' יונתן זעירא חמא לר' אבינא ספרא קרי שירת הבאר ומברך לפניה ולאחריה, א"ל ועבדין כן, א"ל ועדיין את לזו, כל השירות טעונות ברכה לפניה' ולאחריהן, ואישתאילת לר' סימון אמ' להון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדיברות וקללות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה, א"ר אבהו אני לא שמעתי נראי' הדברי' בעשרת הדברות, ר' יוסי בר בון בשם רב, תמני פסוקיא אחוראין שבמשנה תורה טעונין ברכה לפניהן ולאחריה'. פי' הני כולהו לכך הן טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן לפי שאין מפסיקי' בהן אלא יחיד קורא אותן, הא למדת דשירת הים ועשרת הדברות ותוכחו' שבת"כ ושבמשנה תורה וח' פסוקי' אחרוני' שבתורה אין לקרות בהן שנים זה אחר זה אלא יחיד קורא אותן, ואע"פ שאמר(נ)ו במגי' בבלית דאין מפסיקין בקללות, לא שנו אלא קללות שבת"כ, אבל במשנה תורה פוסק, נהגו כל ישראל שלא להפסיק לא באלו ולא באלו, ויש לי סמך מכאן לפי המנהג, וטעם שאין מפסיקי' בהן מפור' בירושל' ובמ' סופרים, מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, אל תעשם קוצין קוצין שאין מפסיקי' בקללות שאינו בדין שיהיו בניי מתקללי' ואני מתברך. אב"ן הירחי. [מכאן לקורא בתורה שצריך לפסוק בדבר טוב ולסיים בדבר טוב ומכאן סמך למנהג רוב ספרד וצרפת ופרובי' בסוף פרשת בלק שקורין בפנחס עד בריתי שלום לסיים בדבר טוב].
